Monday 29 December 2014

פתאני אמיתי הוא מבני ישראל | אליהו בירנבוים

מסע אל הפתאנים חושף קהילה מוסלמית שורשית בעלת מנהגים הקרובים ליהדות המתייחסת אל שבטי ישראל. ולא, הם לא בדרך לכאן
למרות שחקרתי וביקרתי קבוצות רבות של נידחי ישראל, קשה לתאר את ההתרגשות שאפפה אותי כאשר שמעתי מפיהם של שייח'ים ומאמינים מוסלמיים האומרים: "אנחנו צאצאים של באני אישראיל". 1,400 שנה לאחר שהם התאסלמו, עדיין פתאנים רבים יודעים לומר שהם צאצאים לעם היהודי, לא כמיתוס או אגדה בלבד אלא כעובדה היסטורית. כפי שאמר לי פרופ' נברס אפרידי בהודו, צאצא העם הפתאני החוקר את התופעה: "דע לך שפתאני שאינו אומר שהוא מבני ישראל אינו פתאני אמיתי".
במסעי עברתי בין כפרים שונים של הפתאנים, בעיקר במדינת רג'סטן, בטיגריה הסמוכה לעיר ג'יפור, בכפרים שונים וכמובן גם בערים ג'יפור ופושקר. במשך כמה ימים עברתי בין כפרי מוסלמים שונים בדרום הודו ולמרות שכל האוכלוסייה כולה היא של מוסלמים ואין זה מחזה יום יומי לראות אדם מערבי, יהודי וישראלי מטייל שם, הרגשתי ביניהם בבית ובמשפחה.
ניתן לזהות אותיות עבריות בתוך הטקסט. הרב אליהו בירנבוים מעיין בספרי היוחסין עם "בארא הזארי"‎
גלות ראובן
המונח פתאנים (או פשטונים) הוא מושג כללי הכולל את השבטים המוסלמיים שהתיישבו בצפון מזרח פקיסטן ובצפון מערב אפגניסטן. חלק מהשבטים הפתאניים יצאו לגלות והגיעו במאה ה־13 מאפגניסטן לדרום הודו והמשיכו לחיות שם כשבטים נבדלים על פי מנהגיהם. חלק מהפתאנים משתייכים לזרם המוסלמי של הטליבאן הקיצוני.
לפי המסורת של הפתאנים העוברת בעל פה מדור לדור, מקורם בבני ישראל אשר גלו מארץ ישראל ונדדו לאשור ומשם לפרס ולאחר מכן לאפגניסטן. המיקום הגיאוגרפי שבו התיישבו – אזור חייבר בהרי אפגניסטן – דומה לשם חבור שבספר מלכים מוזכר כמקום שאליו גלו שבטי ראובן וגד וחצי שבט המנשה: 
"בִּשְׁנַת הַתְּשִׁעִית לְהוֹשֵׁעַ לָכַד מֶלֶךְ־אַשּׁוּר אֶת־שֹׁמְרוֹן וַיֶּגֶל אֶת־יִשְׂרָאֵל אַשּׁוּרָה, וַיֹּשֶׁב אוֹתָם בַּחְלַח וּבְחָבוֹר" (מלכים ב יז, ו).
לפי מחקרים שונים, הפתאנים היו חלק מהעם היהודי עד אשר במהלך תקופה שבין המאה השביעית לעשירית הם אימצו את דת האסלאם. האגדה הפתאנית מספרת שכאשר הגיע חאלד אבן ואליד, הגנרל של צבא מוחמד, אל מלך ששמו קיס וסיפר לו על מוחמד – קיס שעמד בראש קבוצה של שכירי חרב התפעל מדתו של מוחמד והחליט להמיר את דתו ואת דת חייליו. קיס, שלפי המסורת היה מצאצאיו של שאול בן קיש, הגיע לבקר את מוחמד והוא בירך אותו שהוא ועמו יהיו "פתאן" – קרי "המנצחים שלי". כך הפכו הפתאנים היהודים להיות פתאנים מוסלמים והפכו לחלק מצבאו של מוחמד.
הפתאנים מחולקים לשבטים שונים ומעניין ששמותיהם מזכירים את שמם של שבטי ישראל. חלק מהפתאנים משייכים עצמם לשבט ה"אפרידי" המזוהה עם צאצאי אפרים, אחרים עם בני "יוסף זאי", בניו של יוסף. יש הקושרים עצמם ל"מוסא קל", הלא הם בני משה, ואחרים חושבים שהם בני גד: "גאדי זאי". יש פתאנים המשייכים עצמם לשבט ראובן (רבאני) ולשבט לוי (לבאני), אולם רוב הפתאנים רואים את עצמם כצאצאים של שאול המלך.
הפתאנים נחשבים לאנשים חכמים במיוחד בהודו. הם משויכים לקסטות הגבוהות, וידועים כלוחמים טובים, כאנשים בעלי מבנה גוף גדול ורחב וכבעלי יוזמה. אנשים רבים מהם רואים במאפיינים אלו "תכונות יהודיות".
מנהגים יהודיים
למרות שהפתאנים הם מוסלמים המאמינים בקוראן ומקיימים את מצוותיו, הם שומרים על מנהגים שונים שמבדילים בינם לבין שאר המוסלמים ויוצרים זיקה מעניינת עם מצוות ומנהגים של העם היהודי.
הפתאנים נוהגים שלא לאכול בשר גמל למרות שעל פי חוקי האסלאם הדבר מותר. בשר הגמל היה עבור המוסלמים כמו בשר החזיר עבור הנוצרים. כאשר האחרונים ביקשו לבדוק אם אדם הוא נוצרי מאמין או שהוא אנוס, כלומר יהודי בלבו ונוצרי כלפי חוץ, הם נהגו לבדוק אותו על ידי אכילת בשר חזיר. כך גם בעולם המוסלמי, הדרך לבדוק אם אדם אינו אנוס ומסתיר דבר מה הייתה על ידי אכילת בשר גמל. לכן, ההימנעות של הפתאנים מאכילת בשר גמל היא בעלת משמעות, שכן היא נתפסת כמאפיין יהודי. כמו כן הפתאנים נמנעים מאכילת בשר עם חלב יחד. מאחד הפתאנים שמעתי שאם אכל בשר ביום אחד, הוא לא יאכל חלב באותו יום אלא רק למחרת. בדומה, אגב, לאחת הדעות בגמרא בנושא.
מצוות המילה נשמרת אצל הפתאנים באופן שונה מאשר אצל אחיהם המוסלמים. ראשית, הם מקיימים את ברית המילה בשבוע הראשון לאחר הלידה או במועד הראשון שהילד חזק דיו כדי לעמוד במילה (לאו דווקא ביום השמיני). שנית, יש אצלם "סנדק" המחזיק את התינוק בזמן המילה. לרוב הסב הוא הסנדק של נכדו. הסנדק נוהג להניח על ברכיו כרית ועליה מונח התינוק. כמו כן, הברית נחוגה בפאר וברוב עם ולא בצנעה כפי שנוהגים המוסלמים.
הפתאנים מקפידים לקבור את מתיהם בבית קברות נפרד משאר האוכלוסייה המקומית. בעבר הפתאנים נהגו שלא לגלח את פאות הלחיים ולמעשה לגדל זקן. אצל חלק מהם, בעיקר באזור אפגניסטן, אפשר היה לזהות מעין "פאות" בצידי הפנים. כיום רק זקנים או בעלי מעמד דתי בעדה מקפידים על כך.
ספרי יוחסין
אחד הרגעים המרגשים והמרתקים ביותר במסע היה כאשר ביקרנו בכפר ניוונה שברג'סטן, בביתו של "בארא הזארי", מר מוחמד סאדר חן. הגענו לביתו הצנוע בפאתי הכפר, בית שבו מתגוררת משפחתו לדורותיה. לאחר שיחה ראשונית הוא סיפר לנו על ספרי היוחסין של הפתאנים (סג'רה). בספרים אלו נרשמים כל הלידות, הנישואין והפטירות בתוך קהילת הפתאנים. למעשה, לכל משפחה פתאנית יש אילן יוחסין בתוך ספרי היוחסין המגיעים עד אדם הראשון, נח, אברהם יצחק ויעקב ושנים עשר השבטים.
לאחר טקס קבלת האורחים והכיבודים כמיטב המסורת הפתאנית – הוצאת מיטות הבית לחצר כדי לשבת עליהן ושתיית תה ומים מן הבאר – הגיע הרגע המיוחל ומר מוחמד סאדר חן ניגש לביתו והביא מחדר קטן את ספרי היוחסין. הדפים הצהובים והבלויים מלמדים על ההיסטוריה הארוכה שעברה עליהם ועל הפתאנים. מר סאדר חן החל לקרוא בספרים אלו ולטענתו הנוסח הוא שילוב של שלוש שפות, סנסקריט ופושטו בשילוב אותיות עבריות עתיקות. ואכן, במאמץ מסוים ניתן לזהות אותיות עבריות המשולבות בתוך הטקסט. בעיקר האותיות ש', פ' ו־ל'. מר סאדר חן ממשיך לכתוב ולערוך את ספרי היוחסין של הפתאנים בהודו עד היום, כפי שנהוג לעשות גם באפגניסטן.
משפחות רבות מקרב הפתאנים מקפידות עד היום לא להתחתן עם בן זוג ללא בדיקה האם משפחתו מופיעה בספרים אלו והיא משפחה עם ייחוס פתאני. כידוע, האסלאם מאפשר לכל מוסלמי להתחתן עם מוסלמי אחר או עם אדם המאמין בא־ל אחד או שהוא מקבל עליו את אמונת האסלאם, אך הפתאנים המסורתיים לעולם לא יתחתנו עם אישה מוסלמית.
כאשר ביקרתי בכפר טיגריה, פגשתי משפחה פתאנית הממשיכה לשמור באדיקות על המנהגים הפתאניים. הבן הבכור של המשפחה, צעיר בן 16, סיפר לי תוך כדי ביקור בבית הקברות הפתאני שיש לו חברה. שיבחתי אותו על כך אבל הוא נשמע מעט מאוכזב. הוא הסביר לי שהחברה שלו היא הינדית ולא פתאנית ואסור לבחור פתאני להתחתן עם אישה הינדית או אפילו מוסלמית שאינה ממשפחה פתאנית. נכון שגם מנהג זה הולך ונחלש שכן יש התבוללות פתאנית בחברה ההודית והמוסלמית ולכן בני השבט הקימו תנועה בשם "אנג'ומן אל פאתן", שמטרתה להשיב עטרה ליושנה וללמד את צעירי השבט מאין הם באים ולחזק את המורשת השבטית.
ואולם, למרות הקשר ההיסטורי בין הפתאנים לבני ישראל, אני מודה שלאחר שיחות עם מנהיגים, שייח'ים ואנשים אחרים, התרשמתי שהקשר היהודי איננו חלק מהזהות של הפתאנים, ויותר מכך – הם אינם מצפים או מייחלים לשוב לחיק העם היהודי כפי שקבוצות אחרות של צאצאי העם היהודי מבקשות. הזיקה בין הפתאנים לעם היהודי היא בעיקר היסטורית ולמרות היותם צאצאים לבני ישראל הם אינם רוצים לשנות את אמונתם המוסלמית. "בעבר היינו שייכים לבני ישראל, כיום אין אנו שייכים ליהודים", אמר לי אחד השייח'ים. "כיום אנו מוסלמים אף שבעבר היינו מבני ישראל", טען אחד מראשי הפתאנים. למעשה הקשר עם העם היהודי הלך ודעך עם השנים והקשר ההיסטורי לא מהווה עוד קשר רוחני או זהותי. זו הסיבה לכך שלדעתי המחקר והתיעוד של תופעה זו הם כל כך חשובים.
*
בסופו של מסע מרתק זה אל עבר הפתאנים, מעניין לגלות שגם אם אין בכוונתם לשוב לעם היהודי – מצויים בקצווי עולם, במקומות רחוקים ונידחים גיאוגרפית ובין עמים העובדים לבודהה, אנשים שהם צאצאי העם היהודי.
תודתי נתונה לידידי ורעי אייל בארי, הכותב דוקטורט באוניברסיטת אריאל בנושא "הזהויות המרובות של הפתאנים המיוחסים: בין גנאולוגיה ישראלית, דתיות אסלאמית ותרבות הינדית". הוא היה לי למדריך וחברותא במסע אל עבר הפתאנים בהודו ובלעדיו לא יכולתי לגלות את סודם.

First published on: http://musaf-shabbat.com/2014/12/26/%D7%A4%D7%AA%D7%90%D7%A0%D7%99-%D7%90%D7%9E%D7%99%D7%AA%D7%99-%D7%94%D7%95%D7%90-%D7%9E%D7%91%D7%A0%D7%99-%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C-
%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%94%D7%95/#comments











No comments: